אריזונה ולאס וגאס מאחורינו, והסוף כבר באוויר

אחרי שבילינו בערב ראש השנה עם ההורים שלי בפארק זאיון ובמסעדה טובה, קמנו בשבת בבוקר, הכנו פנקייקים כמיטב המסורת (סבא וסבתא אכלו ארוחת בוקר במלון שלהם ואז רק הצטרפו לשבת איתנו).

אחרי ארוחת הבוקר וסיום ההתארגנויות, יצאנו לדרך. הכיוון היה פייג' ולייק פאוול, אריזונה.

נסענו בדרך יפה, עדיין ביוטה, לכיוון דרום-מזרח. אנחנו, משפחת דולינגר – באוטובית, וסבא וסבתא דני ואופירה – בטיוטה קאמרי השכורה, מאחורינו.

לפני חציית הגבול לאריזונה, עצרנו בפארק מדינתי בשם Coral Pink Sand Dunes Park, שם בין הרים ירוקים מסתתרות להן דיונות ומרחבים לא קטנים של חול, שהתברר שנעים מאד למגע ברגליים כנראה אחרי שספג גשם יום קודם.

שכרנו מזחלת לטוסיק ובורד לגלישה, והלכנו כרבע שעה בחול עד שהגענו לדיונות עצמן.

הצבע של החול אכן קצת ורדרד, וזו בטח לא הפעם הראשונה שטיילנו בדיונות - לא חסר בישראל - אבל פה זה כמו פנינה נסתרת, והנוף שונה בתכלית מזה של הנגב. נהננו מהחול, מהמרחבים, וממזג האוויר שהיה נעים מאד.

חלקנו אף התנסנו בגלישה - על הטוסיק במזחלת או על הבורד. קיבלנו שעווה למרוח את הבורד אחרי כל ירידה, ואכן החווייה הייתה טובה. גיא ואני הסתפקנו בדיונות הקטנות, בעוד שיאיר ויואב לא היססו לדגום את הדיונות הגדולות. היה כיף גדול. הסרטונים מדברים בעד עצמם, אבל הנה מדגם של כמה תמונות מזמן האקשן.

מהדיונות הורודות, המשכנו בדרכנו לכיוון פייג', עיירה באריזונה. הדרך לשם הייתה יפה כל כך.

5 דקות נסיעה מפייג', והגענו לקניון אנטילופ התחתון, שם הזמנו סיור מודרך בשעה 16:00 (שעון אריזונה, שהוא שעה אחורה מיוטה, ולכן הרשנו לעצמנו קצת לקחת את הזמן בדיונות - ותודה לסבתא אופירה שעלתה על הבדלי הזמן מבעוד מועד).

הביקורים בקניון אנטילופ הם רק באמצעות סיורים מודרכים, באזור של שבט נאבאחו (ילידים אמריקאים). הזמנתי חצי שנה מראש סיור מודרך, הגענו קצת לפני, והעברנו את הזמן עד שהסיור יתחיל על ידי אכילת פירות.

בשעה 16:00 התחיל הסיור, שהוא לא ארוך או קשה פיסית, אבל מאד מוקפד מבחינת כמות האנשים, הקבוצות, הירידה בסולמות ועוד.

סבא וסבתא דני ואופירה כבר ביקרו שם לפני שנים רבות, אבל עדיין התפעמו יחד איתנו מהיופי הזה.

גם הילדים לא נשארו אדישים.

התמונות מראות באופן חלקי את החוויה, אבל אפשר להגיד בוודאות שזה משהו שלא ראינו קודם - התצורות של הסלעים, הצבעים, הייחודיות של הכל. היינו מוקסמים.

ובסוף, כמו שאמא שלי אמרה - יצאנו מהקניון באופן שהיה שווה תמונה (כי מתי בפעם האחרונה יצאנו מתוך חריץ... :)

אחרי שסיימנו את הסיור, נסענו ללייק פאוול Lake Powel, שברובו נמצא בשטח אריזונה (למעט המרינה, שזה כבר שוב יוטה). אנחנו עברנו בסופר להצטייד, ההורים נסעו למלון ששכן בתוך הפארק במרחק של 3 דקות מחניון הלילה שלנו. הנוף גם מהמלון של ההורים וגם מחניון הלילה היה אגם פאוול שהוא למעשה קטע של נהר הקולורדו שנסכר בסכר גדול ולכן נוצר מעין אגם.

ההורים הגיעו אלינו מקולחים כבר, ואכלנו כולנו יחד ארוחת ערב טובה.

בבוקר, אחרי שאבא ואני נסענו לבדוק את האפשרויות, שכרנו סירת מנוע ומעין בורד לסקי מים בשם ZUP ski, ואחרי המתנה לא קצרה יצאנו לדרך. האגם מטריף ביופיו בשל הנוף מסביב, סבא דני היה אחראי על השיט, וכולם התרגשו.

גולת הכותרת היו הקטעים בהם חיברנו את הבורד וניסינו לגלוש. יאיר עשה זאת טוב מכולם, אבל גם גיא הצליח לא רע.

איתן נהנה לגלוש כשהוא אוחז בגיא, ואני גם הסכמתי קצת, על הבטן.

הייתה חוויה אדירה וכיף לא רגיל.

היה גם כיף להיכנס למים בלי קשר, שהיו נעימים מאד (קרים רק בהתחלה).

בסך הכל אלו היו כשלוש שעות מעולות, וסיימנו בצהרים עייפים ורעבים.

חיכו לנו כשעתיים וחצי נסיעה עד לגרנד קניון. לפני כן הצטיידנו בכריכים בסאבוויי בעיירה פייג' הקרובה, ויצאנו לדרך היפה.

אחר הצהרים הגענו ל- Grandview Point כדי להתפעל מהנוף היפה הזה של הגרנד קניון. קראנו קצת הסברים על איך הוא נוצר, על העומק שלו, ועוד, והצטלמנו מלא.

משם הדרך לחניון הלילה שלנו ולמלון של ההורים הייתה קצרה יחסית, וירד קצת גשם, כאשר יחד עם השמש שהתחילה לשקוע - נוצרו מספר קשתות יפות בשמים.

לפני שהגענו לחניון עצמו ראינו להקת אילים - ואיל זכר בוגר ויפה, שאפילו קרא בקול (מוזר). התרגשנו סוף סוף לראות אחד כזה (ראינו רק נקבות עד כה, או זכרים צעירים), וצילמנו בהתלהבות כמובן.

בבוקר קמנו מוקדם ונסענו באמצעות שאטל למרכז המבקרים של הגרנד קניון. משם יצאנו למסלול הליכה קצר לעוד נקודות תצפית יפות (אחת מהן היא Mather Point המפורסמת), ומתישהו עצרנו לארוחת בוקר עם כריכים שהכנו מראש.

אחר כך עלינו על עוד קו של השאטל, כדי להגיע לעוד נקודת תצפית יפה בשם Yaki Point.

אחרי הביקור בנקודות התצפית היפות של הגרנד קניון המרשים, חזרנו לאוטובית, הכנו זריז ארוחת צהרים לילדים, ונסענו לכיוון Kingman, שם לנו בלילה.

בדרך עברנו, בכוונה (באופן שהאריך את הדרך) בכביש 66 המפורסם - Route 66. קראנו קצת על ההיסטוריה של הכביש (היה כביש מהיר ראשי בארצות הברית שחיבור בין שיקגו ללוס אנג'לס באורך של קרוב ל- 4,000 ק"מ!) ורק לפני קצת פחות מ- 40 שנים הוא הוצא באופן רשמי ממערכת הכבישים הבין מדינתיים כאשר החליפו אותו כבישים חדשים וטובים יותר.

הכביש עובר במספר עיירות שפעם היו להן הצדקה והיום הן בעיקר עיירות מזכרת, כגון זליגמן Seligman, שם ערצנו בבית קפה מפורסם לשתות קפה ולאכול את עוגת הגזר המפורסמת, וגם מאפה קינמון שהיה גדול יותר מהראש של יואבי (עניין לא פשוט בפני עצמו).

היה טעים במיוחד! והמשכנו בדרכנו לקינגמן.

בקינגמן לנו כולנו באותו מקום, חניון של KOA - אנחנו עם האוטובית וההורים בחדר-סוויטה נחמד, שהגדולים ניצלו וישנו איתם במיטת קומותיים שהייתה שם בנוסף למיטה הזוגית.

אחה"צ הילדים נכנסו לבריכה קצת, ואחר כך שיחקנו ביליארד עם סבא דני.

בערב הכנו ארוחת ערב שווה ואכלנו אותה בפאטיו הנחמד ליד האוטובית.

בבוקר הקטנים הצטרפו לסוויטה וראו שם טלויזיה, וגיא ואני הכנו והבאנו ארוחת בוקר של מלכים לסוויטה.

משם נסענו ללאס וגאס, עיר החטאים.

לפני שהגענו למלון, עצרנו במשרדים של חברת ההשכרה של האוטובית, El Monte RV - כדי לבדוק אם אפשר לתקן את ההרחבה הימנית האחורית של האוטובית שהתקלקלה כמה ימים קודם לכן. לצערנו, לא ניתן היה לתקן, והחלופה הייתה או להמשיך עם האוטובית כפי שהוא, או להחליף לאותו רכב אבל עם תקלות אחרות (בלי מצלמת רוורס ועוד). רק המחשבה של להעביר את כל הדברים מאוטובית אחד לאחר עשתה לנו רע, והחלטנו פה אחד ובמהירות - להמשיך עם האוטובית שלנו, עם ההרחבה התקולה.

למלון הגענו בצהרים, ובזמן שחיכינו שהחדרים יהיו מוכנים, יצאנו לאכול לא לפני שהסתובבנו קצת במלון שזה מעין קומפלקס של 3 מלונות של הילטון (Hilton, Conrad Crockfords) בשם Resorts World, משהו מפואר ובלתי נגמר.

אחר הצהרים גיא ואני והגדולים לקחנו מונית ונסענו למלון Loxur, שם ראינו הופעה של Blue Man Group שהייתה ממש מגניבה, הילדים מאד נהנו וגם אנחנו, ומשם חזרנו למלון לסבא וסבתא ששמרו על הקטנים.

אחרי שהקטנים נרדמו, הבאנו לחדר של ההורים שלי את המוניטור שהבאנו מהארץ בדיוק בשביל זה, וירדנו להסתובב בקזינו - אבא שלי, גיא ואני. אי אפשר ממש לצלם שם, ואולי טוב שכך בהתחשב שהפסדנו כסף ברולטה ובבלאק ג'ק וממש קצת במכונות המזל. ולמרות זאת, נהנינו מאד (פחות מריח הסיגריות שבקזינו, שכן מותר לעשן שם).

למחרת נסענו לקניות באווטלט הצפוני בעיר, בזמן שההורים הסתובבו להם באזור המלון גם כן בקניות.

כשחזרנו, עלינו על בגדי ים ותכננו לרדת לבריכה למרות שהיה קודר - אבל אז התחיל גשם מטורף. אז נשארנו בלאונג' של המלון קצת, המפואר והיפה (להלן התמונות).

אחרי שנרגע הגשם וקצת נחנו, הלכנו להסתובב בעיר - עם שתי מטרות: לעבור במלון הוינישיאן עם התעלות והשמיים הכחולים, ולהגיע לבלאג'יו כדי לראות את מופע המזרקות המרהיב.

כמובן שסימנו וי על שתי המטרות, תוך הליכה ארוכה ומהנה.

העיר מפוצצת באנשים, הכל גדול ומוגזם, וזה חלק מהחוויה כמובן.

אחר כך אכלנו ארוחת ערב במסעדה מול הבלאג'יו (וצפינו מרחוק בעוד כמה סבבים של מופע המזרקות), ומשם חזרנו במוניות למלון בעוד שגיא ואבא שלי המשיכו ברגל ועברו בקזינו של הוינישיאן כדי להפסיד ולהרוויח עוד קצת דולרים.

בבוקר יום חמישי נפרדנו מההורים (סבא וסבתא) שטסו לניו יורק להמשך הטיול שלהם. היה קשה להיפרד...

אחר כך ירדנו לבריכה הכיפית, ומשם התארגנו ועשינו צ'ק אווט (שלקח נצח, הייתי צריכה להסביר למנהל מההתחלה את כל ההיסטוריה של ההזמנה כדי שיחייב אותנו בצורה הנכונה. כמובן שהצלחתי).

כשסיימנו, הלכנו ברגל למלון ווין Wynn שם פגשנו את אלה סנדלר שכנתנו האהובה, הבייביסיטר המוצלחת והמהממת מבית עובד שעושה חיל כרגע בתור מטפלת בלאס וגאס. אכלנו ביחד בראנץ' בבופה המפורסם של המלון, היה טעים, מוגזם, וחוויה חד פעמית שתיזכר. הילדים נהנו מכל מה שהם אוהבים, ויצאנו משם צולעים מרוב אוכל אבל מבסוטים מאד.

אחרי שנפרדנו מאלה, יצאנו לדרך - כשהכיוון הכללי הוא קליפורניה. היה קשה לנהוג אחרי כל כך הרבה אוכל טוב, אז "הסתפקנו" בכמעט שעתיים נסיעה ועצרנו בעיירה בשם Beatty בנוודה, שם לנו בחניון לילה די בסיסי שהדרך אליו היתה מאד יפה ומיוחדת.

למחרת, שישי בבוקר, החלטנו להגיע עד לאזור Lee Vining ואגם מונו Mono Lake בחלק המזרחי של קליפורניה, ממזרח ליוסמיטי. הנסיעה הייתה ארוכה, אבל יצאנו יחסית מוקדם והגענו לחניון לילה יפה קצת צפונית מאגם מונו.

בערב התארגנו שם על מדורה עם גיטרה, ושירי קאנטרי שאת רובם לא הכרנו, אבל הייתה הכנסת פנים נחמדה, וישבנו שם אני והבנים הגדולים כחצי שעה, נהננו מעוגיות שוקולד צ'יפס ביתיות שכיבדו אותנו בהן. בבוקר שבת גיא הכין פנקייקים, שוב - כמיטב המסורת.

אגם מונו הוא אגם מלוח, בלי דגים בשל רמת המלח, שלכאורה מזכיר את ים המלח, רק שהוא שוכן כ- 2,000 מטר מעל פני הים, בניגוד לים המלח.

בעת ההתארגנות לצאת לדרך - לכיוון היוסמיטי דרך מעבר טיוגה, איתן נפל ונתקע עם הראש שלו בחלון, ופתח את הגבה בצורה רעה למדי. אחרי שעצרנו את הדם, יצאתי מהר החוצה לשאול איפה יש פה מרפאה/בית חולים הכי קרוב, ואחד האנשים התנדב שניסע אחריו לעיירה ברידג'פורט שם הוא בירר טלפונית ויש מרפאה. נסענו כעשר דקות אחריו, והגענו לשני פראמדיקים רציניים במיוחד שהסתכלו על החתך ואמרו לנו שאנחנו צריכים לנסוע לבית חולים, ושבית החולים הקרוב ביותר נמצא בעיירה לייק ממות' Lake Mammoth - כשעה דרומה משם.

אז נסענו לבית החולים, איזו ברירה הייתה לנו... זכרנו שבטיול כלשהו של קבוצת הקמפינג המפוארת מהמושב, מיקה בודניצקי החמודה פתחה את המצח בתחילת המסלול ורק כשסיימו אותו נסעה עם אמא רוי (רויטל) לתפור את החתך, שם אמרו לה שיש חלון של 6 שעות לתפור או להדביק. אז לא היינו בלחץ.

בבית החולים המנומנם בממות' קיבלו אותנו אחיות נחמדות ורופא שהסכים לנסות להדביק, בתנאי שאיתן לא יזוז. הסברנו לו את הכל וביקשנו שישתף פעולה - ואז עטפנו אותו בסדין כמו Swaddle לתינוק, כדי שלא יזוז - והרופא הדביק את החתך, ואחר כך שם פלסטר. בין לבין איתן ראה סרטים בלפטופ כדי להעביר את הזמן.

כשהסתיימה הסאגה הזו, יכולנו לצאת לדרך לעשות את כביש 120 - דרך מעבר טיוגה - דרך היוסמיטי.

הדרך היתה יפה, אבל היינו עייפים מכל מה שעברנו, ולא עשינו עצירות ולא נהננו יותר מידי ממנה או מהנוף, לפחות לא כפי שרצינו מלכתחילה.

בערב הגענו לחניון הלילה שהזמנו יום קודם, סמוך לעיירה Groveland.

החלטנו לא לזוז עם האוטובית ולהעביר את היום באיזי. יאיר ואני רצנו אחרי 9 ימים בלי ריצה. אחר כך קצת בריכה, גינת משחקים, מנוחת צהרים, ארוחת צהרים מאחרת/ערב מוקדמת, ועכשיו הקטנים כבר ישנים ואני מסיימת את הפוסט.

מחר נצא לכיוון מערב, אין לנו מושג איפה נישן, אבל יש כיוון כללי.

נשארו לנו כמה ימים בודדים, בחמישי בבוקר מחזירים את האוטובית.

יש אווירת סוף, לגמרי מורגש.

מעכלים את הכל, מתרגשים לסיים, חוששים לחזור, מתגעגעים כמובן.

בארץ יום כיפור, פה פחות מורגש מן הסתם.

גמר חתימה טובה לכולם.