ילוסטון וגרנד טיטון - כזה עוד לא היה לנו

גליישר היה, כפי שפירטתי בפוסט הקודם, מדהים. אבל מאז עברו 10 ימים (!) עשירים מאד, חלקם יותר, חלקם פחות.

יצאנו מווסט גליישר, ונסענו דרומה, דרך Flathead Lake אגם פלטהד , רק עוד אגם אחד מרשים מאד. נכנסנו לבלות כמה שעות בFlathead Lake Sate Park, שם דגמנו את האגם, ואחר כך הכנו צהרים ביער שמעל האגם.

בלילה ישנו בחניון לילה פרטי בפאתי העיר מיזולה (במדינת מונטנה) בשם Jim & Mary’s RV Park, שכולו מטופח ומושקע בפרחים וגינות מתוחזקות עד מאד. המחיר של זה היה מגבות ובגדי ים רטובים בגלל ממטרות שפעלו בבוקר (לא הבנו את ההיגיון, לא יכולים לחכות לשעת העזיבה כדי להפעיל אותן?) והרטיבו את כל מה שתלינו כדי שיתייבש אחרי הבילוי באגם.

למחרת נסענו ממיזולה אל Lewis and Clark Caverns State Park, על שם... לואיס וקלארק, ראשי המשלחת היבשתית הראשונה שנשלחה לחצות את אמריקה הצפונית ממזרח למערב בתחילת המאה ה-19. לואיס וקלארק גילו, בין היתר, את מערת הנטיפים הגדולה הזו במהלך חצייתם את היבשת, אבל איכשהו "פספסו" את ילוסטון בכ- 80 ק"מ בלבד. בכל מקרה, מדובר באזור צחיח יחסית, חרף הנהרות או הפלגים שלהם שזורמים ליד.

לא הצלחנו להזמין מקומות לסיור בתוך מערת הנטיפים המפורסמת, אז אחרי שעלינו קצת למעלה לעשות מסלול קצרצר ביער, פשוט נהנינו מהשקט בחניון הלילה הציבורי של הפארק המדינתי בו לנו (בלי כל החיבורים). הילדים שיחקו להם קצת בגינת השעשועים, והעברנו את אחה"צ בחוץ ליד האוטובית.

בבוקר נסענו לכיוון דרום מזרח, כדי לישון בסמוך לכניסה לדרך "שן הדב" המוביל לילוסטון, עליו ארחיב עוד כמה שורות. בדרך עצרנו בעיירה בשם בוזמן, שם פגשנו לקפה את עירית, עמיר ועדי כהן ששומרים לנו על הבית בבית עובד (כשהם לא מטיילים להם בעולם בעצמם), ואז המשכנו לכיוון Red Lodge, לחניון לילה פרטי של רשת KOA. טבלנו בבריכה, עשינו כביסה, ולמחרת התחלנו באחת ההרפתקאות/הפארקים/החוויות הקסומות ביותר של הטיול שלנו – הילוסטון.

כאמור, כשתכננתי את המסלול, גם באמצעות הספרים המועילים והמפורטים של נטע דגני וגם על סמך בלוגים של משפחות שעשו טיולים דומים חלקית, החלטתי ששווה קצת להרחיק בנסיעה מזרחה כדי להיכנס דרך הכניסה הצפון מזרחית, על ידי נסיעה בכביש שנקרא Beartooth Road – דרך שן הדב. מכיוון שעברנו אחר כך גם בכניסה הצפונית, גם בכניסה המערבית וגם בדרומית (ביציאה) – ולמעשה בכל הכניסות לילוסטון למעט המזרחית דרך Cody – אני יכולה להגיד בוודאות שבחרתי נכון והנסיעה בדרך שן הדב הייתה שווה את זה.

דרך שן הדב כוללת לא מעט נקודות עניין, תצפיות, פסגות, עמקים, קרחונים, ועוד. התחלנו בעצירה ראשונה לנוף מרהיב, שם מאכילים את הסנאים מהידיים – כמובן שאיתן לא נרגע ולא הפסיק להתלהב מכל הסיטואציה. חלק מהסנאים היו יותר אמיצים, חלק פחות, אבל מה שבטוח זה שאיתן לא ישכח את היום הזה לעולם.

משם המשכנו בדרך, עוצרים בכל מיני נקודות תצפית, למשל זו שבה ממש ניתן לראות את "שן הדב" – הר מחודד שהאינדיאנים קראו לו כך כי הוא מזכיר שן. של דב. ככל הנראה.

גם לפסגה הגבוהה ביותר של הכביש הגענו (כמעט 11,500 רגל), וכמובן עצרנו, הצטלמנו, גיא הכין תה בנוהל, והמשכנו הלאה – לכיוון הכניסה לילוסטון. הקראנו לילדים את הקטעים האינפורמטיבים בנוגע לילוסטון ולפעילות הגיאותרמית וההידרותרמית העשירה שלו, ההיסטוריה הגיאולוגית וההסברים המדעיים מאחורי כל התופעות שמאפיינות את הפארק המדהים הזה (שמהווה למעשה קלדרה של הר געש שהתפרץ לפני למעלה מ- 600,000 שנים), והתלהבנו בעצמנו מכך שאנחנו שם.

בדרך עברנו בעמק הלאמר, ראינו ביזונים מרחוק, בדיעבד עוד נראה הרבה מהם, מקרוב יותר. הזמנו שני לילות בעיירה Gardiner גרדינר ששוכנת על הכניסה הצפונית לילוטסון, עם השער המפורסם. חניון הלילה שוכן ממש צמוד לנהר הילוסטון הגועש, חוויה. בחניון עצמו הסתובבו כמה איילים, כמובן שלא פספסנו הזדמנות לצלם ולהלהיב את איתן.

למחרת נסענו בבוקר לאזור mammoth – שם יש טראסות צבעוניות שהצבעים שלהם נובעים ממינרלים הנמצאים במעיינות החמים, שנותנים גוונים מיוחדים לקרקע. זו הייתה הקדמה לעוד הרבה כאלה, או דומים, שנראה בהמשך. ריח הגופרית נישא באוויר (מישהו אמר ביצה קשה?) והיה ממש חם אפילו בשעה תשע ומשהו בבוקר, אבל זה לא מנע מאיתנו לטייל שם.

בהמשך המשכנו קצת דרומה על כביש 89 בפארק, עצרנו באחד המקומות וטבלנו עם הרגליים בנהר. חיפשנו אבל לא מצאנו איילים, לצערנו, אבל בדרך חזרה ראינו שיירה של מכוניות שעצרו באמצע הכביש והבנו שיש התרחשות – ואכן כמה עשרות מטרים מהכביש, הלך לו בשדה דב שחור. צילמנו מרחוק, והתלהבנו מאד.

למחרת עשינו את דרכנו לעיירה West Yellostone. בדרך עברנו באגן הגייזרים נוריס, טיילנו וחזינו בעוד פעילות גיאותרמית עם מעיינות חמים וצבעים מיוחדים של המים והאדמה. ניסינו את מזלנו והלכנו לראות גם את אחד הגייזרים המפורסמים, Steamboat Geyser, אבל הוא אחד מאלה שלא ניתן לחזות את ההתפרצות שלו, וכשהגענו אליו היה כתוב על שלט שההתפרצות האחרונה שלו הייתה ב9 ביוני, כלומר לפני כחודשיים וחצי.

בצהריים הגענו לווסט ילוסטון, והלכנו, איך לא, ל- Grizzly & Wolf Discovery Center, אחת האטרקציות המפורסמות של האזור. מדובר למעשה במעין "גן חיות" שהוקם להצלת חיות, ללא מטרות רווח. כך למשל, דובים גורים שננטשו או הופרדו מאימם – אומצו על ידי המרכז. עיטים קירחים שנפצעו גם. וכיו"ב. היו שם זאבים אפורים, דובי גריזלי, כל מיני סוגי עופות דורסים, דגים, נחשים, קרפדות ועוד.

בבניין הממוזג עם הדגים והקרפדות היה מסך קטן בגודל של טאבלט, שהקרין ממצלמה חיה בפארק לאומי באלסקה, וצילם כמה דובי גריזלי עומדים בנהר ודגים להם עם הידיים והפה סלמונים שקופצים נגד הזרם. זה היה מרתק, וגרם לנו לרצות לתכנן טיול לאלסקה...

יצאנו משם, והלכנו לבניין ליד שם יש IMAX עצום עם סרט שמוקרן כל שעה עגולה, על הילוסטון. הייתה חוויה מעולה. אפילו אלה נהנתה – וכיסתה את הפנים בקטעים המפחידים (דובים שואגים וכו').

אחר כך הסתובבנו קצת בעיירה, קנינו כל מיני מזכרות וגם כובע ריינג'ר צעיר לאיתן, אכלנו גלידה טובה והזמנו צלחת חומוס ופלאפל ממשאית אוכל של ישראלי. אחר כך הגענו לחניון הלילה, הילדים השתוללו על המחצלת, וסיימנו את היום עייפים אך מרוצים.

למחרת נסענו לעבר אזור אגם ילוסטון, כשהעיקר הייתה העצירות בדרך. עצירה ראשונה הייתה באגן הגייזרים האמצעי, לראות את Grand Prismatic Spring – המעיין הגיאותרמי הגדול ביותר בילוסטון, ואחד המרשימים ביותר עם הצבעים המיוחדים. עשינו את המסלול הקצרצר על גשר העץ, וראינו את הבריכה מקרוב. הצבעים באמת מרשימים.

לא הסתפקנו בכך, ועשינו מסלול הליכה ביער ממול, שמוביל לנקודת תצפית עליונה על הבריכה. ההליכה (כשלושה ומשהו קילומטרים סך הכל) הייתה שווה כל התבכיינות של איתן, כפי שניתן לחזות בתמונות.

משם המשכנו לאגן הגייזרים העליון, כדי ללכת ולראות את הגייזר המפורסם מכולם – Old Faithful. מדובר בגייזר שמתפרץ כל שעה-שעתיים, לגובה של עשרות מטרים – והוא אחד הצפויים והמפורסמים ביותר עקב היכולת לחזות לא מעט פעמים במהלך היום בהתפרצות שלו. הגענו לשם בערך חצי שעה לפני הזמן החזוי להתפרצות, וכבר בקושי היה מקום על המרפסת ממול. לפני שהאולד פיית'פול התפרץ, קצת יותר רחוק ממנו התפרץ אחד אחר (נדמה לי ששמו Beehive Geyser) אז זכינו לראות שתי התפרצויות בהצגה אחת.

ההצגה הייתה שווה את הציפייה, בהחלט חיכינו לזה – והשואו היה מרהיב. צילמנו וצילמנו, וידאו וסטילס, וכשהסתיים חזרנו לאוטובית ונסענו לחניון הלילה הציבורי בלב הפארק באזור ה- West Thumb של אגם הילוסטון. החניון היה ללא חיבורים בכלל, אבל אנחנו כבר מתורגלים, והסתדרנו מצוין.

למחרת נסענו צפונה, לצד אגם ילוסטון לכיוון Mud Volcano – שם הולכים גם כן על גשרוני עץ מסביב לבריכות בוץ מבעבע עם עשן מהאדמה וריח חזק מאד של גופרית. כשבאנו לצאת מהאוטובית, כמעט הותקפנו על ידי ביזון שרץ בחניון באמוק, ועבר כ- 3 מטרים מאיתנו. מזל שרק כמעט. זה היה מפחיד מאד ליואב ולגיא שחזו בזה בזמן שהיתר התמהמהו קצת בפנים.

המקום עצמו נמצא בעמק היידן, שם יש הרבה מאד ביזונים – במיוחד באוגוסט שזו תקופת הייחום שלהם. צילמנו אותם בכל מיני פוזות, והתלהבנו מכל רגע.

נסענו בעמק היידן לכיוון צפון לעבר ה- Grand Canyon of the Yellowstone. עצרנו בכל מיני נקודות תצפית של המפלים העליונים והתחתונים שבקניון של הילוסטון, התפעלנו מהנוף, מהצבעים של הסלעים, ומהמפלים המרהיבים. היה קצת קריר ורוח, אז גיא אילתר עם חיתולי הבד של אלה - שדגמנה לכולם מתיקות וסובבה הרבה ראשים של תיירים שלא יכלו שלא להתמוגג ממנה, ולא רק מהנוף המטורף.

אחר כך נסענו לכיוון Bridge Bay כדי לשכור סירה ולשוט בה על אגם הילוסטון, אבל כשהגענו לשם נהיה קודר ואכן התחיל טפטוף אז וויתרנו ונסענו לחניון הלילה הציבורי בצפון האגם. חוץ מטיול קצר בחניון בזמן שאני הכנתי מרק שווה (וגיא השלים עם המבורגרים בלחם כי נגמרו הלחמניות - הברקה גאונית), נאלצנו להישאר בתוך האוטובית בגלל הגשם שכמעט ולא פסק.

בכך סיימנו את הביקור בילוסטון, מועשרים, מרוגשים, מרוצים – ושמחים שהגשם (שנמשך כל הלילה וכל הבוקר) לא הרס לנו את הביקור בפארק. יצאנו מהיציאה הדרומית, היישר לפארק הלאומי גרנד טיטון Grand Teton National Park, גם הוא במדינת ויומינג.

בגלל הגשם, דילגנו על כל הנקודות בהן רצינו לעצור (אל דאגה, ספוילר – עשינו את מרביתן למחרת) ונסענו ישירות לחניון הלילה שנמצא במורן Moran (על שם אחד ההרים המפורסמים בגרנד טיטון). קיווינו למצוא איזה מינימרקט להצטייד באוכל שנגמר לנו, וגילינו שחניון הלילה ממוקם כמה דקות מזרחית מהפארק באמצע שום מקום... אחרי התייעצות החלטנו לנסוע לעיר ג'קסון הול, היא העיר המרכזית באזור גרנד טיטון, הממוקמת מדרום לפארק. 50 דקות נסיעה, והגענו לסניף של טרגט בו מצאנו את כל מה שהיינו צריכים. אחרי הקניות נסענו למסעדה שנמצאת בטיטון וילג' – עיירת סקי חמודה וקטנה 20 דקות צפונית מ'גקסון הול. שם עובד עילאי שטרן, אחיין של חיים, והיה נחמד לפגוש פנים מוכרות ולקשקש איתו שם. אחר כך נסענו חזרה לחניון הלילה והגענו בערב המאוחר.

ראינו שהתחזית ליום המחרת טובה יותר אבל קצובה בזמן כי בצהרים המאוחרים הגשם חוזר, אז השתדלנו לצאת מוקדם. התחלנו את הבוקר בהליכה קצרצרה בגבעת Lunch Tree Hill שממנה נשקף הנוף המרשים והיפה של הגרנד טיטון. העננים עדיין לא התפזרו והראות של ההרים הייתה חלקית – אבל עדיין התרשמנו למדי.

משם נסענו לכיוון אגם ג'ני Jenny Lake בתקווה אולי למצוא סירה לשוט בה, אבל לא הסתדר, אז רק טבלנו קצת את הרגליים באגם, נהנו מהנוף היפה תוך כדי שעשינו פיקניק קטן, והמשכנו בדרכנו.

עצרנו בכמה נקודות תצפית, באחת מהן איתן ליטף סוסים, באחרת הבנים ואני ירדנו לטייל (גיא נשאר עם אלה שנרדמה באוטובית) לכיוון הנהר בניסיון לצפות באיילים, אבל למעט עקבות לא ראינו איילים, לצערנו.

סיימנו את היום אחה"צ בחזרה בלילה השני והאחרון בחניון הלילה במורן, שוב התקדר והגשם חזר לרדת.

את החלק הזה סיימנו ומהילוסטון והגרנד טיטון אנחנו מתחילים לרדת דרום-מזרחה לכיוון קולורדו, שם נתחיל את החלק השלישי והאחרון של הטיול שכולל את הפארקים המהממים של קולורדו, אחר כך יוטה, וגאס, וחזרה לקליפורניה לסיום.

לפני כן אנחנו עוצרים בחניון לילה פרטי מרשת KOA ליד פורט קולינס, קולורדו (משהו כמו 45 דקות צפונית מעיר הבירה של מדינת קולורדו - דנוור) לשלושה ימים של מנוחה בלי תזוזה, בלי נסיעות, ועם בריכה, סרטים, ורביצה. נראה לי שכולנו צריכים את זה...

לסיום:

1. אחד המשפטים שאהבנו מהשלטים הרבים שרואים בפארקים הלאומיים - Be Bear Aware.

2. לא הצלחנו לחזות באייל קורא - מה שאנחנו מכנים מוס (אבל כן באיילים קנדים רבים).

3. כשכבר ראינו דובי גריזלי לצד הדרך, לא יכולנו לעצור ולצלם כי חסמנו את התנועה - חסרונות של התניידות באוטובית ענקי.

4. אלה עדיין מהממת, ומזכירה לכולנו מידי כמה זמן.