קולורדו המשגעת והרי הרוקי האמריקאיים המופלאים

אחרי קצת יותר משבוע, אנחנו נמצאים עכשיו בצפון מערב קולורדו.

אז מה היה לנו?

עזבנו את גרנד טיטון, ונסענו לכיוון דרום מזרח, אל עבר קולורדו, אזור דנוור. חילקנו את הנסיעה הזו ליומיים. היום הראשון היה סתמי למדי. עברנו בשמורת אינדיאנים בשם Wind River וקיווינו למצוא איזה מוזיאון או משהו בסגנון, אבל לא מצאנו. הדרך הייתה יפה, ישנו בחניון לילה סתמי למדי.

למחרת, הנסיעה הייתה קשוחה יותר, קרוב ל- 400 ק"מ עד לפורט קולינס, שם הזמנו חניון לילה פרטי של רשת KOA עם כל מיני מתקנים ופינוקים. הילדים העבירו את הנסיעה הארוכה עם סרטים בנסיעה, גיא ואני נהנינו מהנוף.

הגענו לחניון הלילה, והתחלנו מיד עם טבילה בבריכה הכיפית.

למחרת, יום חמישי לא זזנו מהמקום. טבלנו שוב בבריכה, שיחקנו בגינת המשחקים הענקית, והעברנו את היום בעצלתיים ובמנוחה.

ביום שישי היה גשום. אז החלטנו לנצל את ההזדמנות ולנסוע לעיר פורט קולינס (מרחק של כמה דקות נסיעה) לקניות בסופר ולמוזיאון מדע לילדים, Fort Collins Museum of Discovery. הילדים נהנו כולם, אפילו הגדולים. היה שם חלק שלם שהוקדש לכלי נגינה, וכולם לקחו חלק בתזמורת הזמנית של משפחת דולינגר.

למחרת נסענו לכיוון הפארק הלאומי הרי הרוקי האמריקאיים Rocky Mountain National Park. נעצרנו בעיירה Estes Park (בלי תכנון מראש, המטרה הייתה להגיע לפארק הלאומי ורק לישון שם), שם היה מעין יריד (כנראה כיאה ליום שבת) – והיה נראה לנו ממש נחמד להסתובב בעיירה, שהיא למעשה הבייס קמפ לפארק הלאומי הרי הרוקי, ונראית כמו עיירת סקי לכל דבר (בחורף אפשר גם לעשות שם סקי באזור). הסתובבנו בעיר והתמוגגנו מחנויות הטופי והממתקים הרבות, אחרי שרכשנו וטעמנו לא מעט מהם...

לפני שהגענו לחניון הלילה, ביקרנו בעוד פארק שעשועים של קרטינג, טרמפולינה שווה, סירות מתנגשות ורכבת לקטנטנים. הילדים נהנו מאד.

בחניון הלילה הילדים שיחקו בגינת המשחקים. בערב היה קריוקי של שירי קאנטרי, מצחיק. לא השתתפנו אבל היה נחמד לראות איך המקומיים לוקחים את זה ברצינות...

למחרת בבוקר יצאנו מוקדם לכיוון הפארק הלאומי, ולפני כן עצרנו בחוות סוסים שם הקטנים רכבו על פוני. היה להם מאד כיף 10 דק' סיבוב על הסוסים, חבל רק שאיתן בכה אחר כך בערך שעה כי זה נגמר. אנחנו הספקנו לתעד את הכל כאילו מדובר בבוק לבר מצווה, לא פחות.

בפארק הלאומי הרי הרוקי רצינו להגיע לאגם המפורסם, Bear Lake, וההגעה אליו היא בשאטלים בלבד, אז חנינו בחניון ולקחנו את השאטל. סביב האגם טיילנו לנו מסלול מעגלי קליל, התלהבנו מהנוף היפה, צילמנו המון תמונות, פגשנו הרבה סנאים (ואחד שגם ממש דיגמן לנו פוזות על סלע) וכשמיצינו חזרנו עם שאטל לחניון והמשכנו הלאה, במטרה לראות עוד שני אגמים/מפלים.

אלא שאז התחיל גשם חזק שמהר מאד הפך להיות סופת ברד מטורפת. כזו שהיינו צריכים לעצור בגללה מספר פעמים מחשש להמשיך לנהוג ככה. הכל מסביב נצבע בלבן, ואנחנו היינו בפנים, מודאגים שהברד לא ישבור את האוטובית (ספוילר: לא נשבר). כשנרגע, המשכנו לנסוע. אבל לצערנו פספסנו כמה תחנות יפות על הדרך. אין ברירה, נראה אותן בפעם הבאה...

בערב בחניון הלילה בעיר המרכזית Central City, שנמצאת בגובה רב, הגשם לא הרפה. טבלנו בג'קוזי, וחזרנו לפני עוד סופה. בילינו באוטובית בלי לצאת החוצה.

בבוקר נסענו לדנוור, עיר הבירה של קולורדו. הלכנו לבקר בגן החיות השווה של העיר. כמעט שלוש שעות של שיטוטים, ועדין לא ראינו הכל. היו שם אריות, ג'ירפות, אריות ים מאולפים, נמרים, דובים, אוקפי (שילוב של זברה, צבוע וג'ירפה?), פילים, קופים מכל הסוגים, היפופוטמים, קרנפים, תוכים, נשרים, ועוד. לא הפסקנו לצלם ולהתלהב. היה כיף גדול, וגם מאד מעייף.

בדרך חזרה לאותו חניון לילה, הגענו ל- 5,000 מייל עם האוטובית. חוצמזה גם עצרנו לקצת קניות של בגדים ונעליים, ראשונות בטיול (הצלחנו להתאפק עד עכשיו). אפילו קנינו לאלה נעליים (הסתובב עם סנדלים עד עכשיו)...

למחרת נסענו לכיוון מערב, הרי הרוקי כל הזמן מסביבנו... עצרנו בדרך בעיר קטנה בשם Dillon, שם נהנינו מגינת שעשועים נחמדה, עם נוף מרגש. הילדים פרקו קצת אנרגיה, והמשכנו הלאה.

בדרך לחניון הלילה השתגענו מהנוף היפהפה.

חניון הלילה, בשם Baby Doe (על שם אשתו של אחד האנשים החשובים בקולורדו במאה ה- 18) – חניון ציבורי בלב יער, ללא אף חיבור, שנמצא על שפת אגם משגע ביופיו בשם Turquoise Lake – התגלה כאחת הפנינות, אם לא ה-פנינה, של הטיול. מיד כשהגענו אחר הצהריים, הלכנו לאגם שנמצא 50 מ' מהחניה של האוטובית. כל עוד הייתה שמש, היה נעים (המים עדיין קפואים, לא הפריע לבנים לטבול).

בערב נהיה ממש קר. ישבנו סביב המדורה ושתינו תה, עם טיםטם.

את היום התחלנו יאיר ואני בריצה סביב האגם. בדיעבד, הבנתי למה היה כל כך קשה והתנשפתי בערך מהדקה הראשונה – האגם שוכן בגובה כ- 10,000 פיט, כלומר, יותר מ- 3,000 מ' מעל פני הים. בכל זאת רצנו חצי שעה בערך, ולקחנו את הזמן בבוקר עד שעזבנו, בלב כבד, את החניון המושלם, לא לפני שרשמנו לעצמנו שלכאן – חוזרים. בוודאות.

לקחנו את הדרך הארוכה לנקודה הבאה, דרך ההרים. עברנו במעבר ההרים Independence Pass – שם צילמנו את הנוף המשגע בגובה כמעט 3,700 מ'.

עשינו הפסקת פירות לצד הקרוואן, והמשכנו בדרך.

נסענו דרך עיירת הסקי המפורסמת בכל העולם, אספן. עצרנו בה, הסתובבנו מעט, אכלנו גלידה ושתינו קפה לא אחרי שכמעט לקחנו משכנתא בשביל לשלם את התענוג הזה, ומהצצה לצדדים הבנו שאנחנו פחות האוכלוסייה הרלוונטית לעיירה היוקרתית הזו. אז המשכנו הלאה, לחניון הלילה הנוכחי ליד העיר גלנווד ספרינגס.

מחר ניסע לכיוון Grand Junction, ליד Colorado National Monument.

לסיום:

1. קולורדו מאד מרשימה בנופים שלה.

2. וגם מאד משוגעת מבחינת מזג האוויר שלה. יכול להיות בהיר ונעים ותוך שניה סערת ברקים, רוחות, מתקדר וגשם או ברד מטורף.

3. סיימנו שני שליש של הטיול. נשאר חודש אחרון.

4. הבנים הגדולים התחילו סדרת חינוך של Marvel. נכנסו לזה חזק, וגיא ואני איתם חצי רואים חצי מסבירים.

5. באותו הקשר, אלה היא סוג של גרוט (חייזר דמוי עץ שמככב בסרטי שומרי הגלקסיה). רק שבמקום להגיד רק "I am Grut", היא אומרת את צמד המילים "גם אלה" כל הזמן. ואיתן יודע לפרש אותה, כמו שרוקט יודע לפרש את גרוט...

6. ואם כבר אלה, אז היא צריכה להתאמן בשתיית שייק פירות בלי קש... כשניסתה – שפכה על עצמה הכל, ובכתה נורא (ואנחנו צחקנו בקול, ואפילו צילמנו...).